התקנון המצוי
חוק המקרקעין כולל "תקנון מצוי" — תקנון ברירת מחדל שחל על כל בית משותף שלא אימץ תקנון אחר. התקנון המצוי מסדיר סוגיות בסיסיות כמו החזקת הרכוש המשותף, השתתפות בהוצאות וקבלת החלטות.
היתרון בו הוא הפשטות, אך הוא אינו מותאם לצרכים הייחודיים של כל בניין.
התקנון המוסכם
בעלי הדירות רשאים לנסח "תקנון מוסכם" משלהם, המותאם לבניין הספציפי. תקנון מוסכם יכול להסדיר סוגיות שהתקנון המצוי אינו מכסה — למשל חלוקת הוצאות ייחודית, שימוש בהצמדות, או כללים לשיפוצים.
תקנון מוסכם נרשם בפנקס הבתים המשותפים ומחייב את כל הבעלים, כולל רוכשים עתידיים.
למה ניסוח מדויק חשוב
תקנון מנוסח היטב מאזן בין האינטרסים של כלל הבעלים ומצמצם את הסיכון לסכסוכים. תקנון מעורפל או חד-צדדי עלול לגרום למחלוקות ולהתדיינויות משפטיות.
ליווי משפטי בניסוח התקנון מבטיח שהוא תואם את החוק, מגן על כל הצדדים, ומתאים לצרכי הבניין.